זהירות: זיהומים נרכשים בבתי חולים – כך תוכלו להגן על עצמכם

מאת:ד”ר נחום פוספלד, יועץ ארגוני, שותף מייסד ומנהל ב-ERGO   

העומס הרב על מערכת הבריאות והתפוסה הגבוהה בבתי החולים בישראל – עולים בכל חורף לכותרות. העיסוק בנושא מושפע בדרך כלל משלושה גורמים עיקריים: התפרצות עונתית של מחלת השפעת והשפעתה על התפוסה, התנודתיות האופיינית של סכסוכי העבודה במשק בין ועדי עובדים למעסיקים, וכמובן – בתקופת בחירות.

גידול האוכלוסייה הצפוי בישראל (מקום ראשון במדינות ה- OECD) וקצב הזדקנות האוכלוסייה, מבשרים לנו שהולך להיות כאן רק יותר צפוף, במדינה בכלל ובבתי החולים בפרט. ומה צפוי בנושא הזיהומים בבתי החולים? עד כמה באמת מסוכן להתאשפז בבית חולים ציבורי בישראל? האם אנו לוקים בעיוורון זמני, הדחקה והכחשה וסומכים על המערכת שתדע לשמור עלינו, ומתעלמים מהנתונים המדהימים שהוצגו בכנסת?

תפוסת המיטות בישראל, בממוצע שנתי, הינה קרוב ל- 100%, בעוד שבמדינות המערב מתכננים לכ- 70%. הצפיפות במחלקות הפנימיות בישראל בחודשי החורף מגיעה לכ-150%. עקב הצפיפות והעומס הטיפול הרפואי מסתפק לעתים בייצוב המטופל ושליחה להמשך טיפול בקהילה, במקום לאבחן ולרפא. לכן, חלק מהמטופלים חוזרים לאשפוז חוזר בגין אותה מחלה. עקב התקצוב החסר חסרות מיטות, מחלקות, רופאים ואחיות, נוצרים תורים בלתי סבירים, והפערים בין הפריפריה למרכז אינם מתקבלים על הדעת.

 לעומס, הצפיפות ותנאי הסביבה בבתי החולים יש קשר ישיר ועקיף לזיהומים הנרכשים בהם נדבקים המאושפזים במהלך שהותם, בעקבות חדירה של גורם מזהם כגון חיידק, נגיף, פטריה או טפיל אל גוף המטופל.

בישיבת ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה בתאריך 6.11.2017 שעסקה בדו”ח מבקר המדינה 63ג’ (ריבוי זיהומים במוסדות האשפוז ובקהילה), נאמר כי “הממצא הבולט והחמור ביותר בדו”ח הוא העובדה שמדי שנה מתים בישראל בין 4,000 ל- 6,000 בני אדם בבתי החולים ובמוסדות האשפוז השונים בשל זיהומים. כלומר – אנשים שנכנסו לטיפול בשל בעיה מסוימת מתים בבית החולים משום שלקו בזיהום כתוצאה מהשהות שלהם בבית החולים”. נתון זה הוא בלתי נתפס.

זיהומים בבתי חולים

ארגון הבריאות העולמי מצביע על מספר גורמים המעודדים מאד התפשטות של זיהומים נרכשים בבתי חולים, ביניהם:

  1. גורמים תשתיתיים – תת-תקינה של מיטות, רופאים, אחיות ומקצועות עזר והתנאים הסביבתיים במחלקות הצפופות – מהווים גורם מרכזי בהשפעתו על שכיחותם של זיהומים נרכשים.
  1. היכולת של הצוותים הרפואיים והסיעודיים בבית החולים לקיים את הנהלים למניעת זיהומים – מאותגרת ע”י האילוצים הסביבתיים. במצב של עומס יתר הפיתוי לדלג על נהלי היגיינת הידיים גובר. מה חשוב יותר: לחטא ידיים או לרוץ לבצע פעולה חיונית קריטית למטופל? אף אחד לא יודה בכך, אך לעתים שיעור הציות לנהלי ההיגיינה רחוק מהנדרש. ממצא זה אינו מפתיע כלל איש מקצוע העוסק בתקינה ותפעול צוותים במצבי עומס קשים.
  1. רמת הידע המקצועי בנושא בטיחות המטופל לביצוע פעולות עם פוטנציאל זיהום גבוה (כגון עירוי דם) – יורדת גם היא, עקב מחסור גובר בכוח אדם מקצועי ומנוסה. לעתים, עקב העומס, גובר הפיתוי להשלים עם המצב בו, מחוסר ברירה אחרת, מתבצעות פעולות אלה ע”י אנשי צוות פחות מנוסים ומיומנים. גם רופאים ואחיות הם, אחרי הכל, “רק” בני אדם.
  1. הזדקנות האוכלוסייה, השכיחות העולה של מחלות כרוניות ורמת מורכבות עולה של הטיפולים המודרניים – כל אלה פוגמים ביכולת החיסונית של המטופלים בבתי החולים, ומגמה זו צפויה רק להתגבר עם הזמן.

כיום אין כבר ויכוח על כך שקיים פער גדול ובלתי נסבל בין רמת התקינה של רופאים ואחיות במצב הקיים, לבין רמת התקינה הקיימת במדינות ה- OECD. בימים אלה שמענו על ההכרח לסגור את המחלקה היחידה בארץ לחולי שחפת, ולפזר את המטופלים בין כל בתי החולים בארץ. החסר הקיים במערכת הבריאות הציבורית בישראל הוא ענק, פרי שנים רבות של הזנחה והתעלמות. לאור הנתונים והמגמות שהוזכרו – סביר להניח שהמצב רק יחמיר.

מה בכל זאת אנו יכולים לעשות? כיצד נוכל להגדיל את הסיכוי שנצא מבית החולים הציבורי בשלום, מבלי להידבק בזיהום נרכש?

המחקר בתחום והניסיון הנרכש מובילים להבנה, שהקפדה על היגיינת הידיים של כל מי שבא במגע עם המאושפז, רופא, אחות, מבקר או כח עזר – היא האמצעי העיקרי להפחתת זיהומים. לפיכך נכתבו נהלי עבודה למניעת העברה של זיהומים. הנהלים עוסקים בכללים למניעת העברה של זיהומים ממטפל לחולה, מחולה לחולה, ממבקר לחולה, הפרדה של חולים עם זיהום מהחולים האחרים ועוד, תוך דגש על היגיינת ידיים. כמו כן בוצעו פעולות הדרכה והסברה רבות בנושא.

אין עוררין על מקצועיותם ומסירותם של הצוותים הרפואיים והסיעודיים בבתי החולים בישראל, אשר מתפקדים בתנאים בלתי סבירים. יחד עם זאת ראינו קודם שבמצב הקיים של עומס וצפיפות, אשר רק יגדלו בעתיד, סביר להניח שיהיה להם עוד פחות זמן לטפל בכל חולה, והם יהיו רק עייפים יותר.

האם ניתן לצפות שמשהו ישתנה לטובה, ביכולתם להקפיד על קיום נהלי היגיינת הידיים במצבי הלחץ המאפיינים את עבודתם? מאד לא סביר, אלא אם כן ישתנה ע”י הממשלה סדר העדיפות של השקעת המשאבים הקיימים.

במצב שנוצר – כנראה שמוטב לנו, האזרחים הנזקקים לשירותי בית החולים הציבורי ומעוניינים לחזור הביתה בשלום –  לקחת על עצמנו אחריות אישית בנושא. עלינו להכיר בכך שכאשר אנו או יקירינו מאושפזים – יהיה זה אך רציונלי מבחינתנו לקחת חלק בשמירה על עצמנו מפני זיהומים, לבלום אותם ולהקטין את ההסתברות להתרחשותם, ע”י פעולות מנע פשוטות הקוטעות את “שרשרת הזיהום”.

לצורך זה עלינו לשנות את דפוסי ההתנהגות שלנו, ולפעול לעיצוב התנהגויות והרגלים חדשים אצלנו ואצל הקרובים לנו, אשר יסייעו בצמצום מכת הזיהומים הנרכשים בבתי החולים. זאת – מכיוון שכוחם של הצוותים הרפואיים והסיעודיים שם אינו מספיק. האינטרס הוא שלנו.

כדי ליישם זאת אנו זקוקים למהפך תפיסתי והתנהגותי בקרב אזרחי המדינה בנושא המלחמה בזיהומים בבתי החולים. מהפך זה אמור לייצר את דפוסי ההתנהגות מונעי הזיהומים בקרב כולנו, מכיוון שבסופו של דבר מדובר בחיים שלנו עצמנו.

כיצד עושים זאת?

נדרשת אצלנו, האזרחים, הבשלה והפנמה של התובנה, כי כאשר אנו מאושפזים ו/או מבקרים בבתי החולים עלינו לסגל לעצמנו דפוסי התנהגות אשר יקטינו את הסיכון, שלנו או של יקירנו המאושפז, “לחטוף” זיהום נרכש. זאת מכיוון שבמצב הקיים, אשר אינו צפוי להשתנות, איננו יכולים לסמוך על “המערכת” בבית החולים.

הקפדה על היגיינת ידיים היא פעולה פשוטה ובסיסית ביותר, שאינה דורשת כישורים מיוחדים, ובאמצעותה ניתן להקטין מאד את שכיחות העברת הזיהומים הנרכשים לחולים. כדי לעשות זאת עלינו להכיר את נקודות התורפה המועדות לכך:

  • כשהמאושפז מגיע לחדרו ולמיטתו
  • לפני כל מגע עם המטופל לפני ביצוע כל פעולה המחייבת מגע פיזי ישיר עם המטופל
  • לאחר כל פעולה שיש בה סיכון של מגע בנוזלי הגוף
  • אחרי כל מגע במטופל ובחפצים שונים הנמצאים בסביבתו
  • אחרי כל מגע בסביבת המטופל (מיטתו, חפציו, בגדיו ומשטחים שונים בקרבתו)

בכל אחד מהמצבים האלה ודאו שאתם, כמאושפזים או כמבקרים, וכל רופא, אחות או כוח עזר המתכוונים לגעת בכם או ביקירכם המאושפז – לא יעשו זאת לפני שחיטאו את ידיהם כנדרש. ודאו שמיכל נוזל החיטוי נמצא ממש בצמוד למיטה, ואל תתביישו לשאול בנימוס את המטפל או המבקר האם הספיק לחטא את ידיו.

זיהומים בבתי חולים

אל תתביישו להציע בנימוס וברוח טובה לרופא, לאחות או לעובד כוח העזר את נוזל החיטוי, זאת זכותכם. במצבים רבים זה עשוי להקל עליהם ולזרז את ביצוע פעולת הניקוי והחיטוי של ידיהם. הם יבינו זאת ויודו לכם. כל אחד מאיתנו מסוגל לכך. כל שנידרש הוא הכרה בחומרת המצב ומעט רצון טוב. אם כל אחד יקפיד לעשות זאת אצלו – התועלת תתפשט ותשפיע גם על שכנינו לחדר בבית החולים, בני משפחותיהם, ומעל הכל – על צוות בית החולים.

הרעיון המוצע כאן לא בא להקטין, ולו בגרם אחד, מהאחריות למניעת זיהומים המוטלת על משרד הבריאות, בית החולים, המחלקה והצוותים הרפואיים וסיעודיים. יחד עם זאת אינני מציע לאף אחד מאיתנו לחטוף זיהום בבית החולים, גם אם “לא אנחנו אשמים בכך אלא מישהו אחר”.

(6/2019)

גלילה לראש העמוד
דלג לתוכן